יֵשׁ אֶת הַקְּלָאסִית,
עִם מַצָּעִים בְּדֻגְמַת מִיכַל נַגָּרִין
שְׂמִיכַת פּוּךְ מְפַנֶּקֶת
וּנְעִימוֹת רֶקַע חֲרִישִׁיּוֹת שֶׁל שָׁעוֹן מְעוֹרֵר מֻשְׁתָּק.
אֲבָל יֵשׁ גַּם תֵּבוֹת חֲמִשָּׁה כּוֹכָבִים.
הַרְבֵּה יוֹתֵר נוֹחוֹת, וּמְסוֹכְכוֹת.
יֵשׁ תֵּבַת נֹחַ
שְׁטְרוּדֶל גִ'ימֵיְל. נְקֻדָּה.
שֶׁל כָּכָה אֲנִי וְדַי. וְזֹאתִי הָעֶמְדָּה.
שֶׁל בְּרִיחָה אֶל הַדֹּאַר הַנִּכְנָס.
שִׂיחוֹת מְכִירָה בַּטֵּלֵפוֹן- חָלִילָה וְחָס
הַצָּעוֹת מְחִיר בְּמֵיְל,
דּוּ שִׂיחַ עִם לָקוֹחוֹת- בְּמֵיְל
מַעֲנֶה לַמִּתְעַנְיְנִים- בְּמֵיְל
מַשָּׂא וּמַתָּן- בְּמֵיְל
הֶסְבֵּרִים הָלוֹךְ וָשׁוֹב- בְּמֵיְל
הִתְנַסְּחוּיוֹת יָפוֹת, אֲנִי אַלּוּפָה בִּכְתִיבָה
רַק שֶׁבַּטֵּלֵפוֹן הַבִּטָּחוֹן יוֹרֵד לָרִצְפָּה
לָכֵן- הַכֹּל בְּמֵיְל. רַק בְּמֵיְל.
כִּי כָּכָה אֲנִי
וְשָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.
יֵשׁ תֵּבַת נֹחַ
שֶׁל פִּרְסוּם בַּמְּקוֹמוֹן הַשְּׁכוּנָתִי
לֹא יוֹדַעַת אִם שָׁם הַקָּהָל,
אֲבָל שָׁם אֲנִי, וְזֶה מָה שֶׁחָשׁוּב
וּבֶן דּוֹד שֶׁל בַּעֲלִי הוּא מְנַהֵל הַמֵּידָעוֹן
וְנוֹתֵן לִי פִּרְסוּם בָּעַמּוּד הָרִאשׁוֹן
מוֹדָעָה A6 אַחַת לְחֹדֶשׁ חָדְשַׁיִם
זֶה טוֹב לְהַחְזִיק אֶת הָרֹאשׁ מֵעַל הַמַּיִם
רֹאשׁ קָטָן, כֶּסֶף קָטָן
זֶה מָה שֶׂה' נָתַן
וְזֶה נוֹחַ וְטוֹב וּמַסְפִּיק לִקְנִיּוֹת
בַּמַּכֹּלֶת שֶׁל צִיּוֹן הַקָּטָן.
יֵשׁ תֵּבַת נֹחַ
שֶׁאֵין בָּהּ אֵמוּן, אֲפִלּוּ קַמְצוּץ
בְּכָל הַשֶּׁפַע שֶׁמַּצִּיעַ הָעוֹלָם.
וּמָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס
מִפְּנֵי שְׁלַל הַיּוֹעֲצִים וְהַמֶּנְטוֹרִים וְהַמֻּמְחִים לְמִינֵיהֶם.
וּבְתֵבַת הַנּוֹחַ
כַּרְטִיס הָאַשְׁרַאי שֶׁלִּי בָּטוּחַ
וְהַמִּסְגֶּרֶת-
אֵינָהּ מְאֻתְגֶּרֶת
וְאֵין סִכּוּנִים
וְאֵין צְעָדִים לֹא מֻכָּרִים
אוֹ לֹא מֻבְטָחִים.
וְאֵין גַּם כָּל כָּךְ
לָקוֹחָה אוֹ לָקוֹחַ
אֲבָל מָה זֶה מְשַׁנֶּה!
הָעִקָּר שֶׁזֶּה נוֹחַ.
יֵשׁ תֵּבוֹת נוֹחַ
שֶׁל הִשְׁתַּבְלְלוּת בְּתוֹךְ עַצְמִי
מָה שֶׁיֵּשׁ לִי בַּתֵּבָה-
זֶה כָּל עוֹלָמִי.
וְאֵין לִי מֻשָּׂג מָה קוֹרֶה בַּחוּץ
וְלֹא שָׁלַחְתִּי עוֹרֵב לַעֲשׂוֹת סֶקֶר שׁוּק
וְלֹא שָׁלַחְתִּי אַף יוֹנָה אוֹ שְׁתַּיִם
לִבְדֹּק הֵקֵלּוּ הַמַּיִם.
וַאֲפִלּוּ לֹא בָּדַקְתִּי אִם מְעֻנָּנִים הַשָּׁמַיִם.
מָה שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת וּמַכִּירָה
רַק זֶה מָה שֶׁקַּיָּם, זוֹ הַזִּירָה
הַמִּתְחָרִים, וְהַשּׁוּק וְהַמְּגַמּוֹת, וְכָל הַיֶּתֶר-
מִצְטַעֶרֶת. לֹא קָשׁוּר אֵלַי מִמֵּטֶר.
הַכֹּל נִמְצָא שָׁם בַּחוּץ, רָחוֹק שְׁנוֹת אוֹר
וַאֲנִי פֹּה בִּפְנִים, וְכָכָה אֶמְכֹּר…
יֵשׁ תֵּבַת נֹחַ
שֶׁל עֲשִׂי זֹאת בְּעַצְמֵךְ,
לְבַדֵּךְ, לְבַדְּךָ, כְּכָל יְכָלְתְּךָ
תֵּבַת נוֹחַ שֶׁל שְׁלִיטָה נְחוּשָׁה
שֶׁל עֲשִׂיָּה לְבַד, שֶׁל עֲבוֹדָה קָשָׁה,
תֵּבַת שֶׁזְּרוּעָה בְּפַחַד לְשַׁחְרֵר וּלְהַאֲצִיל
לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה, וּלְקַבֵּל אוֹתָהּ,
וְאֶת עַצְמֵךְ לְהַצִּיל.
תֵּבָה שֶׁל עֲבוֹדָה 25 שָׁעוֹת בִּימָמָה
לְבַד לְבַד עַד צֵאת הַנְּשָׁמָה.
כִּי אֲנִי טִפּוּס אָמָּן
וּבִשְׁבִיל מָה הִגַּעְתִּי עַד לְכָאן
אֶהְיֶה גַּם קוֹפִּירַיְטֵרִית לְעֵת מְצֹא
שֵׁרוּתֵי מַזְכִּירוּת אֶצְלִי תּוּכְלוּ לִמְצֹא
אֲנַהֵל גַּם אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת בְּעַצְמִי
שֵׁרוּת לָקוֹחוֹת- אֶתֵּן רַק אֲנִי.
שִׁוּוּק וּמְכִירוֹת, עִצּוּב דַּפֵּי נְחִיתָה וּבְנִיַּת אוֹטוֹמַצְיָה-
אֲנִי מַאֲמִינָה בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה. לֹא עוֹשֶׂה לְעַצְמִי פְּרוֹטֶקְצִיָּה.
לֹא אֵעָזֵר בְּאִישׁ, מִצְטַעֶרֶת, הִתְאַכְזַבְתִּי
לְבַד בַּתֵּבָה, כָּכָה אָהַבְתִּי.
וְזֶה לֹא שֶׁנִּסִּיתִי. נִסִּיתִי פַּעֲמַיִם
וְרַק שָׂרַפְתִּי זְמַן, יוֹמַיִם וְעוֹד יוֹמַיִם
כְּבָר הָיָה עָדִיף לִי לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמִי
לְהַעֲסִיק עוֹבְדִים זֶה לֹא בִּשְׁבִילִי.
יֵשׁ תֵּבַת נֹחַ
עִם חַלּוֹנוֹת מוּגָפִים
תְּרִיסִים סְגוּרִים
וְדֶלֶת נְעוּלָה עַל שִׁבְעָה מַנְעוּלִים.
כּוֹבַע צֶמֶר רְחַב שׁוּלַיִם
שֶׁיְּכַסֶּה לִי גַּם אֶת הָאָזְנַיִם
לִשְׁמֹר עַל עַצְמִי הֵיטֵב הֵיטֵב
שֶׁחָס וְחָלִילָה לֹא אֶרְטַב.
זֶה לֹא עֵסֶק- זֶה רֶסֶק!
וּמִי אָמַר שֶׁזֶּה יַעֲבֹד?
תַּבְטִיחוּ לִי! אִם לֹא- אֲנִי לֹא אָזוּז
אֲנִי צְרִיכָה וַדָּאוּת שֶׁל 100 אָחוּז.
אִמָּא'לֶה אֲנִי מִתְקָרֶבֶת לְעוֹסֵק מֻרְשֶׁה
רַק בִּשְׁבִיל הַמְּדִינָה אֲנִי עוֹבֶדֶת כָּל כָּךְ קָשֶׁה?
וְאִם לֹא יַעֲנוּ לִי? נוּ, אָז?
וְאִם יִצְחֲקוּ עָלַי וְעַל כָּל הָרַעֲיוֹן הַלָּז?
וְאִם תּוֹאִיל בְּטוּבָהּ לַעֲנוֹת לִי הגְּבֶרֶת
אֲבָל—- תִּטְרֹק עלי אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת?
וְאִם יַחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי מְנַדְנֶדֶת?
עָשִׂיתִי כְּבָר שְׁלוֹשָׁה צִנְתּוּקִים!
אֲנִי לֹא אֶעֱמֹד בָּזֶה. אוֹי אֱלוֹקִים.
טוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי אֶת תֵּבַת הַנּוֹחַ.
לִהְיוֹת בָּהּ.
בִּשְׁלִיטָה.
בְּרִיאָה וּשְׁלֵמָה, בְּלִי כָּל שְׂרִיטָה.
יֵשׁ הַרְבֵּה תֵּבוֹת נוֹחַ,
שֶׁאֵיכְשֶׁהוּ נּוֹתְנוֹת לָנוּ כּוֹחַ
לְהִצָּמֵד לְמֻכָּר, לַיָּדוּעַ לָרָגִיל
לְכָל מָה שֶׁהִתְרַגַּלְנוּ לַחֲשֹׁב מִגִּיל…
יֵשׁ יָמִים שֶׁאַתְּ בּוֹחֶרֶת עֵקֶב שִׁקּוּל מֶזֶג הָאֲוִיר
אֶת עַצְמֵךְ וְאֶת הָעֵסֶק, מָקוֹם לְהַעֲבִיר
לְהִכָּנֵס לַתֵּבָה הַמַּזְמִינָה
לְקַבֵּל מַחֲסֶה וַהֲגָנָה
וְלִפְעָמִים זֶה לְגַמְרֵי בְּסֵדֶר
לְהַעֲבִיר אֶת הַתֶּדֶר.
לְהִכָּנֵס לְתֵבַת נוֹחַ שֶׁלָּךְ
לִהְיוֹת שָׁם עִם עַצְמֵךְ, אֵיךְ שֶׁנּוֹחַ לְךָ
עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת, עִם הַהֶרְגֵּלִים
עִם הַדְּפוּסִים וְעִם הַנְּהָלִים
וְעִם כָּל מָה שֶׁנּוֹחַ וְרָגִיל וּמֻכָּר.
רַק אַתְּ.
וְנּוֹחַ.
מְצֻפֶּה בְּזֶפֶת מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ.
וְטוֹב לְךָ כָּכָה, בַּקְּטַנָּה,
בְּתֵבַת נוֹחַ הַמְּגִנָּה.
אֲבָל—
יֵשׁ יָמִים שֶׁקֶּשֶׁת מַבְטִיחָה נִרְאֵית בַּשָּׁמַיִם,
וַאֲוִיר צָלוּל חוֹדֵר מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַקָּטָן
שֶׁפָּתַחְתָּ לְךָ בַּתֵּבָה.
הַלֵּב קוֹרֵא לְךָ
צְאִי מִן הַתֵּבָה
צְאִי לָעוֹלָם.
צְאִי.
לְכִי לִזְרֹעַ, לְיַצֵּר, לְהָקִים, לִבְנוֹת,
לָטַעַת, לְהִתְקַדֵּם, לְשַׁנּוֹת.
תִּתְעוֹרְרִי
לְהַגְשִׁים חֲלוֹמוֹת.
הָעוֹלָם מְחַכֶּה לָךְ.
44 תגובות
כמה שזה נכון ונתן לי כוח
לדעת שצריך לצאת מתיבת הנוח
כדי לפרוץ, להתקדם ולבנות
ובעז"ה לראות את הפירות!!
תודה רבה על השיתוף המיוחד!
אהבתי ת'רעיון:)
את אמנית המילים והדיוק.
אחרי נוח… לך לך…
פוסט אמיתי בשביל כולנו,
תודה דבורי על כל הפוסטים!!!
נהנית מאוד
קוראת בשקיקה ומשתדלת ליישם,
חכם מאוד!
כל אחת והתיבה שלה
צריך המון כח להצליח לצאת מהתיבה ולפרוץ…
ואו ככ צודקת
זה לראות בעינים מה שאנחנו לפעמים מכחישות
אם אפשר לנקד באמת,
או בכלל לא,
הנקדן האוטומטי מלא בטעויות,
פשוט קשה לקרוא כך,
זה כואב בעיניים.
כמה שזה נכון ומשקף, מצאתי את עצמי מזדהה עם כל מיני תיבות, תלוי בסיטואציות כמובן.
והסוף כ"כ מחזק ומנחם נותן כח לצאת לאוויר העולם
חח דבורי
הכתיבה השנונה שלך שמה בכוח מראה מול הפרצוף
ועושה את זה בכזה טוב טעם:)
אהבתי!
תודה דבורי
זאת בדיוק הדחיפה שהייתי זקוקה לה.
הולכת להרים את הטלפון ולצאת מתיבת הנח שלי!
אמיתי ונכון
הדחף הזה לברוח אל המוכר והנוח…
אני בדיוק באמצע מאמץ לצאת מהתיבה
ולהפוך משכירה לעצמאית…
יפהפה ורלוונטי תמיד.
תודה רבה על המסרים היפים,
הכתיבה המושקעת,
והמילים הנכונות והמקושטות:)
נ. ב.
תיבת נח באה תמיד כסמל של הגנה ושמירה חיובית,
אבל הדיוק שלך הוא- שצריך לדעת עד מתי להיות בתוכה,
ומתי רצון השם הוא לצאת לעולם, ופשוט לעשות את זה.
וואו איזה נכון זה!
לפעמים את חושבת שאת ככה וברור שאת ככה, אלא איך תתנהגי, אחרת?
ופתאום כשאת קוראת על זה ורואה את זה מבחוץ את קולטת שאת חייבת שינוי…
איזה נכון!!
אהבתי שהזכרת שזה בסדר ומותר לנו פעם ב.. להיכנס לתיבת נוח
כי לפעמים מרוב שאנחננו נוטות לקבל כל עצה בטוטלאיות חשוב לדעת שזה גם בסדר בהתאם לנסיבות ..
וואו, את האמת שאני חדשה כאן ודווקא מאוד אהבתי והתחברתי, נותן נקודות למחשבה עם עומק.
חזק, תודה רבה
מאוד יפה,
מעורר למחשבה.
מקווה להרבות את הימים בהם אני רוצה לצאת מהתיבה…
דבורי האלופה
אוהבת לקרוא אותך
תודה על הניעור!
כתוב כל כך יפה
שעושה חשק לכתוב בעצמי
ולא לתת לאף קופירייטרית לכתוב במקומי
או שאולי לכתוב ליומן…
ולקהל היעד תכתוב מישהי ש..?
ואוו
כל כך מדוייק כל כך נכון.
כל אחת והתיבה שלה – –
הרבה נקודות למחשבה….
טנקס
וואו דבורי, דימוי מדויק להפליא.
בעבודה שלי עם בעלות עסקים על בליווי בשיווק , בניית שפה שיווקית וכלים כמו אתרים, פרסום ומיתוג,
אני פוגשת לא מעט “תיבות נח” עסקיות — אותם מקומות בטוחים שקשה לעזוב.
לפעמים פשוט מגיע הרגע לצאת,
ולגלות שהמבול כבר פסק,
וכמה אור מחכה בחוץ.
תודה דבורי!
את כותבת מקסים.
פותח את הראש…
בהחלט נכון וצודק, פותח את הראש למחשבות איפה אני נמצאת בתיבת נוח?
למרות שעשיתי השנה הרבה מאד!
ובחצי שנה אחרונה קפצתי בצעדים עמוקים ורחבים מחוץ לתיבה.
תמיד יש מקומות שהם אזור הנוחות שלי ואם אפתח שם – כנראה האין סוף יגיע.
תודה דבורי על המילים המתוקות והמעוררות אותנו לפעולה!
ואוו כמה הזדהיתי עם כמה תיבות נוח כאן
כמה טוב לקרוא את זה ככה בלי מסיכות
כמו שנקרא ישירות לפנים…
ולהבין שהתיבה שכל כך נוחה
היא זו שמגבילה אותי לפרוץ ולהתקדם
חזק!!!
תודה דבורי
הכתיבה שלך מרתקת!
וואי מצאתי את עצמי מידי….
אבל עדיין לא מעיזה לצאת:)
מתעודדת שהמודעות זה צעד ראשון…
באמת עזבו אם זה בעסק ודאי שזה מקדם מה אני אגיד שאני לא עוברת דירה בגלל הפחד לשכירות גבוהה והבית מתפוצץ מלהכיל הכל מפחיד היום א",א לחיות..
ואוו יפה מאד
אהבתי את הכתיבה ואת הרעיון
חזק ואמיתי…..
אהבתי מאד, מקווה גם להצליח ליישם…:)
תודה דבורי על הפוסטים המעניינים והמחכימים.
תמשיכי לעשות טוב!
דבורי זה פשוט מטורף.
מצאתי את עצמי בכמה תיבות נוח…. וזה הצחיק אותי איך שכתבת את המחשבות שלי…
מקווה למצוא כוח לצאת מהתיבה ולפרוח
תודה רבה על הכל
וואו
איזה עוצמתי ונוקב…
כמה נכון
כל כך נכון ,מזדהה לגמרי.
גרם לי להמשיך צעד בשת"פ שהתחלתי ועצרתי
אוהבת שאת מציפה נושאים מהתת מודע, בכתיבה שנונה ונוגעת.
יש לכתיבה שלך כח עוצמתי.
תמשיכי להשפיע עם הטוב שבך!
המון ס"ד
וואו. חזק מדי, אמאלה אהבתי מאוד!!!
קודם כל, האומנותיות שבכתיבה, פשוט עוצרת נשימה! המסר החד והמדויק הבא בחרוזים שממש משתלבים, לא מאולצים, החרוז לא בא רק לשם היופי, אלא הוא חלק מהמסר, וזה נפלא.
שנית, היזדהיתי מאאאאוד עם כל מיני סיטואציות שהעלת. אני כל כך בשלב הזה של היציאה מהתיבה, צריך לצאת, אבל חוששת מטעויות וכשלונות מהדהדים. וההדמיה נותנת לי כיווני חשיבה מעניינים.
נראה לי שאצייר לי את תיבת נוח, עם פתח פתוח לעולם נקי, עם טבע מלא הזדמנויות, ואתלה לי אותו על הקיר ליד המחשב.
נכון, יש שם בעולם הגדול גם סכנות, האנושות נחשלה ונענשה קשות. אבל אי אפשר לנצח להשאר סגורים בתיבה, וה' מאמין בנו אחרת לא היה משאיר אותנו כאן והוא עצמו מורה לנו לצאת מהתיבה.
דבורי,
כל מילה זהב!
התיבת נוח – זה מקום הנוחות שלי
מקום שיכול להוביל אותי לדישוש או לצמיחה,
תודה שהערת לי את הנקודות הנכונות.
וואו , דבורה כ"כ נכון
תודה, זה בדיוק הדחיפה שאני צריכה עכשיו
דבורי, הכתיבה השנונה והאלופה – כרגיל!
ואיך ניגנת לי על אזורי הנוחות שלי,
שמוצדקים בכל מיני הצדקות צדיקות ותמימות,
אולי והלוואי בזכותך הן לא יאריכו ימים כימי נוח.
הולכת לבדוק מה אני יכולה לעשות עם זה עכשיו,
כמו שאת תמיד מגבה ומעודדת…
פוסט מנוסח היטב:)
נהניתי מאד!
כ"כ מדוייק
כמו תמיד
איזו כתיבה!!! להתלקק!
כל שורה כמו ממתק ממכר!
את מצליחה להעביר את המסר כ"כ מתוק, אמיתי וברור
שלא נותר לקורא רק להתחבררר ולהסיק מסקנות
תודה!!!!!!!!!!
ואהו כמה שזה נכון,
מעורר לעשיה מהירה
דבורי יקרה
כל מילה- פנינה!!!
את יודעת מאיזו תיבת נוח חנוקה הוצאת אותי לפרוץ לעולם.
רק חושבת מה היה קורה אם עוד הייתי נשארת שם…
דבורי…. זה אדיר…!!!
מכוון כ"כ מה לעשות ולהתקדם….!!!!
תודה!!!!
זה טוב!
כל מילה פנינה, משקף לגמרי את השטח…
דבורי,
פוסט שכתוב בטוב טעם, החדרת את המסר בצורה אדירה!
אהבתי את החרוזים שמשתלבים בצורה זורמת, מעשירים ומשביחים את העוצמה שבכתיבה.
נהנתי לקרוא, לקחתי צידה לדרך, חיזוק איך לא לפחד לפרוץ מחוץ לתיבה.
המון הצלחה וסייעתא דשמיא בכל!
תודה!
מדהים
מדויק
והסוף מנחם.
נתת לי מוטיבציה הלאה
תודה!